דרגו נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בבקשה להבאת ראיות לסתור

1. התובע עתר נגד הנתבעת לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בשל תאונת דרכים מיום 28/10/08 (להלן – התאונה).

2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל וועדה רפואית קבעה ביום 27/10/09, כי לתובע נותרו 10% נכות צמיתה בגין הפגיעה בתאונה (הגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי).

טרם קביעה זו נקבעו לתובע נכויות זמניות בשיעורים שונים.

3. בבקשה זו עתר ב"כ הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעות הועדות הרפואיות, וטען כי בפני הועדה הרפואית כלל לא הוצגו הנתונים העובדתיים באשר למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה (לעניין כאבים או מגבלות בצוואר), ועל כן הועדה הרפואית לא נתנה בהחלטותיה משקל מספק, לנתונים העובדתיים מעברו הרפואי של התובע אשר במידה והיו מוצגים בפניה, ייתכן והיה בהם כדי לשנות את קביעותיה (במיוחד לעניין הקשר הסיבתי בין הנכות שנקבעה לתאונה).

הנתבעת אף טוענת כי בניגוד לעברו ומצבו הרפואי (כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שצורף על ידה לבקשה), טען התובע בפני הועדה הרפואית, כי טרם התאונה לא סבל ממגבלות או כאבים כלשהם בצוואר.

4. התובע טוען כי אין במפורט במסמכים הרפואיים אשר הוצגו על ידי הנתבעת כדי לסתור את קביעת הועדה הרפואית, ועל כן לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך קבלת הבקשה להבאת הראיות לסתור.

5. ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות על פי דין מיועד למקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן.

הפסיקה מצביעה על שני סוגי טעמים, העשויים להצדיק מתן היתר שכזה:

טעמים משפטיים (פגם מהותי כמו תרמית או בטלות מעיקרא).

טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים.

(ראה לדוגמה לעניין זה - ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4), 77; רע"א 802/98 ניר יהלום נ' כלל, חברה לביטוח בע"מ, תק-על 98(1), 783; א' ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה שלישית – תש"ס, בעמ' 494 והאסמכתאות המפורטות שם).

6. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובאסמכתאות אשר צורפו על ידי ב"כ הנתבעת, שוכנעתי לקבוע כי הנימוקים המפורטים בבקשת הנתבעת מצדיקים בענייננו קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור. נימוקיי:

6.1. אשר לעברו הרפואי של התובע –

לאחר עיון במסמכים הרפואיים אשר צורפו על ידי הנתבעת, שוכנעתי כי יש ממש בטענת הנתבעת. התיק הרפואי מכיל מסמכים, בהם מתלונן ומאובחן התובע כסובל מכאבים בצווארו, בעיקר בשנת 1997 ואף בשנת 2003 (ראה – נספח ב' לבקשה).

למסמכים אלה אין כלל התייחסות בקביעות הועדה הרפואית.

בדו"ח הועדה הרפואית לא מצוין, כי בפניה עמד תיקו הרפואי של התובע. למעשה, על פי דו"ח הועדה הרפואית, בפניה הוצגו רק מסמכים מיום התאונה ואילך (ראה - סע' 18 לדו"ח הועדה הרפואית).

נוכח האמור לעיל, ובשים לב למסמכים הרפואיים שצורפו, המסקנה המתבקשת היא שהועדה הרפואית לא נתנה משקל מספיק בהחלטותיה לעניין עברו הרפואי של התובע בתחום זה.

6.2. עוד יצוין בהקשר זה, כי בפנייתו למל"ל טען התובע כי לפני התאונה לא סבל מכאבים או מגבלות דומים (סע' ו' לטופס תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה). משמע, התובע לכאורה הציג מצג לא נכון בפנייתו למל"ל.